העולם החייכן תמיד ירצה מכם משהו. הגיע הזמן ללמוד להגיד לו ‘’לא’ ולהתמקד בעבודה אישית שתקדם אתכם להקמת משפחה.

1.

יצאתי מעלק בית קפה אפוף עשן סיגריות של זרים. מאחוריי מישהו צעק ‘גדליה’, אחר כך זה הפך ל’רבי גדליה’. אני כבר לא מתקן בני אדם שמכנים אותי רבי, נשבר לי מזה. ההלך הזר ניסה להזכיר לי מאיפה הוא מכיר אותי. לא זכרתי כלום. אחר כך הוא סיפר שראה גם את הסרט שלי (רווק עם אלוקים”). “איך מוצאים אשה היום, רבי גדליה”? שאל ישירות. מבט מיואש קלאסי על מצע פני הדור. “זה חתיכת סרט”, אמרתי. “במה אתה עובד?”, שאלתי. בתשובה שלו הבנתי הכל. לא אסגיר אותו, אך אוכל לציין שמדובר במקום עבודה שמכבד את היושבים בו. תפקיד טוב, ארגון חשוב או עמותה או עסק או לא משנה מה.

בקיצור: תפקיד ששואב אותך אליו, כולל כל הוואטסאפים הארורים. כל פעם זאת רק שאלה, דבר קטן, אבל מאוד חשוב או קצת חשוב. כך או כך - אתה עונה, נשאב כליל לחיים של אחרים בלי שאתם שם לב.

“תשמע, רבי” אמרתי לבחור שכינה אותי רבי גדליה ביציאה מעלק בית קפה. “אין לי מה להציע לך, אני רק אתפלל עליך. זה נראה לי הדבר הכי טוב שאוכל לעשות למענך”.

2.

זזתי משם אפוף עשן הרהורים. תופעת הרווקות המאוחרת מכה בכל פינה כסימפטום עז לחוסר הסינכרון המפואר בין עולם הצעירים הנוכחי לבין העניין הטבעי, הקמת משפחה - שהם צריכים לעצמם בדיוק כמו בכל דור ודור (חלקם כבר טוענים שהם ‘לא רוצים’ מרוב שהם ממש רוצים).

יש את השלב הזה בחיים שאתם כבר מצליחים לעמוד מול הלחצים של העולם להתחתן.

מוצאים את הזווית להביט בעיניים להורים, משפחה, חברים ולחיות עם זה בשלום, איכשהו. יש לכם עבודה מספקת\מתגמלת או גם וגם אולי גם תחביבים יפים - ואתם מוצאים שם את המקום שלכם.

הלחץ ואי הנעימות מהעולם עובר לשלב הבא: שלב השאיבות.

הקלות הבלתי נסבלת של הסחות הדעת היום, שואב רווקים רבים, ללא גבולות. דווקא בגלל שהם לא עסוקים בשטויות. לעיתים יש להם על הראש עבודה חשובה שמתקנת את העולם, כזו שמעורבת בה אידיאולוגיה, יצירתיות, כסף או יונק מודרני אחר. איש איש ומרכז היניקה שלו.

כך או כך - כשהראש טרוד ביצירתיות לגבי עניין אחד, מטבע הדברים - הוא הרבה פחות פנוי יצירתית, רגשית, מחשבתית - להשקיע את עצמו בעוד עניין. ואם משפחה זה מעל הכל, גם הדרך לשם דורשת משאבים רגשיים ומחשבתיים ואת זה די שכחנו בדרך ל’עוד דייט’.

3.

אין צורך להיכנס ללחץ, אלא לשים לב לעניינים ששואבים אתכם אליהם ולשנן: בשלב השאיבות, אין לחץ מהעולם אבל אם לא תדאגו עכשיו לעצמכם ותשקיעו את המשאבים היצירתיים שלכם במציאת פיתרון חייכם - הוא לא יצוץ יש מאין.

אין כאן דרך אחת. כל אחת ואחד ימצא את הקונספט המתאים למסע החיפוש הייחודי בעולם הרווקות.

דבר אחד צריך לזכור והוא נכון לכולם: זמן הוא המשאב היקר ביותר בחיים שלכם. אל תתנו לסביבה שלכם בעבודה\משפחה\חברים לבזבז לכם אותו. עם זמן הולכים לחופה. כן. זמן חשיבה לא על “הבעיה” - כי זה די מבאס, אלא על פתרונות יצירתיים.

ממש כמו שבעבודה אתם יושבים וחושבים איך לפצח משהו או לגשת לאיזו משימה.

יש כאן משימה הכי ענקית שתוכלו לזמן לעצמכם. אתם מספיק חכמים כדי לגבש לה פיתרון ואתם יודעים את זה.

לא תמיד הפתרון הוא לצאת לעוד דייט ועוד דייט.

לפעמים מוטב להתכנס פנימה, לשבת עם עצמכם בלבד ולחשוב מה תוקע אתכם ומה אתם צריכים לשנות כדי שתוכלו להגיע ליעד. לעיתים צריכים לתפוס יותר אומץ או לבנות משהו באישיות, בהדרגה.

גוגל לא יעזור כאן ותצטרכו זמן כדי לגבש פתרונות לעצמכם. בכל זאת, מדובר במשימה אישית ייחודית קצת יותר מורכבת מ’איך להכין פנקייק בחמישה צעדים’.

מהר מאוד תגלו שמה שחסר לכם, לפני הכל, זה הזמן הזה. זמן חשיבה נקי.

4.

אל תדאגו לו, “העולם” תמיד שם כדי להסיח את דעתכם איכשהו; פיזית או דרך המסכים. בצורה אישית או דרך סאגות ציבוריות ועניינים עולמיים שכולם מדברים עליהם.

אם זה לא הבוס הנשוי חובב עבודת הרווקים - יגיעו החברים הנשואים כדי שתבדר אותם קצת והם שוב יציעו לך מישהי לא רלוונטית על הדרך או אחותך הנשואה שתבקש שתשמור קצת יותר מדי על האחיינים או הדודה הנשואה שאוהבת לבשל לאחרים, שתהיה בריאה. כולם נשואים ואהובים. האמינו לי שאין בי גרם של ציניות. רק שאף אחד מכל הדמויות ברשימה הנ”ל לא יודעות על הדמויות האחרות ומינון נכון בין כולן זה שם המשחק שרבים מאיתנו לא יודעים כיצד לשחק.

בקצב הזה, כשכולם מבקשים ממך משהו; כל היצירתיות, המאמץ, הפיתוח והקשב ללב שלך - הולך לכל הרוחות, רק לא לעצמך.

לא נעים להודות, לא מעט בני אדם שואבים אתכם אליהם כי הם פשוט יכולים. הם נשואים טובים שבסך הכל חושבים: ‘אתם רווקים, לא? יש לכם זמן אם אין לכם דייט באותו רגע’.

הגיע הזמן שתתאמנו להציב גבולות. לומר בפרצוף מנומס ומחוייך: ‘לא’. לבוס, למשפחה, לחברויות מסויימות שלא מקדמות אתכם לשום חופה באופן ישיר או עקיף.

אין צורך להסביר להם את האמת שאתם יודעים ואני בסך הכל הולך לעזור לכם לנסח עכשיו בקצרה: “יש לכם זמן, אבל אתם צריכים להשקיע אותו בחשיבה יצירתית, בבניה מנטאלית, בפיתוח האישיות, בהירגעות נכונה מדייטים בכל מיני דברים אישיים - כדי שגם לכם לא יהיה זמן, כי יש לכם משפחה”.

עידכונים

פרטי הסרט החדש “אבא עם אלוקים”, הסרט הישן “רווק עם אלוקים” וגם: ספרים, גמרא דקה ועוד דברים - באתר.

האלבום החדש שלי “שקע טעינות” יוצא בעזרת השם בחול המועד (מתוזמן אוטומטית) בפלטפורמות המוזיקה.

זאת העטיפה:

שלום לכם!

מי שיודע - יודע.

שנים שידרתי ברדיו מוזיקה “יהודית מקורית” בתוכנית “סבבת שלום”.

ראיינתי אמנים ותיקים וחדשים (מאוד) בכתבות וידיאו וטקסט.

(חלק מזה נמצא ביוטיוב כאן… שווה קליק, יש הפתעות)

אבל מי שומע היום רדיו?..

אי לכך ובהתאם לזאת - לרגל השנה החדשה, החלטתי להכין לכם פלייליסט מרוכז.

רשימת השמעה מרהיבה שתוכלו לשים ברקע בלי לחפש מה לשמוע.

רשימת השמעה שתעשה לכם סדר במוזיקה היהודית האותנטית.

ויקרא שמה בישראל:

AJM - Authentic Jewish music

שירים חדשים מאוד לצד ישנים שאולי לא הכרתם ולהיטים מוכרים.

בינתיים, יש לנו פה לא מעט שירים ובע”ה הפלייליסט יתעדכן וישתנה.

שמרו במועדפים, שתפו ותתעדכנו :)

מוזמנים גם לשלוח לי המלצות לשירים שאתם חושבים שכדאי להכניס לרשימה!

להאזנה בספוטיפיי וביוטיוב לחצו כאן »

או סרקו את הקוד:

Share

• לתמיכה ישירה בניוזלטר: 054-5645411 ביט\פייבוקס | gilinada@gmail.com פיי-פל

• לאתר האמנות החדש [יצירות לא מסחריות] | לשירותי תוכן לארגונים ועסקים

• התחברות לסטטוס | לפייסבוק | לקבוצת ווטאסאפ סגורה

עדכונים:

• עונה חדשה לסדרת הסרטונים “בואו ללמוד איתי” (עכשיו מסכת שבת). הסדרה משודרת בסטטוס ובפייסבוק.

• ספר החידושים “אבא מגדיאל” זמין בגרסה פיזית מודפסת (!) ודיגיטלית (אפשר להזמין).

• “מסדרונות לתעשייה” - קורסים לאמנים מתחילים ומתקדמים - עכשיו במחיר חופשי!

3. למרות שהם לכאורה 'עוד קטגוריה' - 'סרטים וסדרות' זה לא מוזיקה, ספורט או מפגש משפחתי\חברתי שעשוי למלא אותך באנרגיה ולהרגיע במובן העמוק של המושג 'הירגעות'. גם אם לא מדובר בסרט 'מפחיד' - עצם ההישאבות המוחלטת לעולמות אחרים - אינה בריאה לחיים שלנו. אולי יום אחד תהיה 'אזהרה כנה' לפני כל סרט וסדרה, כמו בסיגריות. האזהרה תחדד לנו את המודעות לגבי המחירים העלומים של הצפייה. היא תזכיר לנו, לפני כל צפייה מחדש, שיש בעולם שלל דרכים חלופיות ליהנות או לעזור לעצמנו לחיות. אני מוכן לעזור עם הנוסח: "תוכן חיצוני זה לא יעזור לך לקום בבקר. ההיפך. הוא יוציא לך את החשק למטלות החיים, ימלא את ראשך בדמיון זר, אולי גם בקנאה (שאתה תקרא לה 'השראה') - והכי גרוע: הצפייה הזאת לא תאפשר לך להתרגל להאמין שאפשר להביט לחיים האלה בעיניים בלי פחד ואפילו להתחזק מנטאלית, לקוות, לשמוח בהם, למרות הקשיים ולמעשה - בזכותם".

• לתמיכה ישירה בניוזלטר: 054-5645411 ביט\פייבוקס | gilinada@gmail.com פיי-פל

• לאתר האמנות החדש [יצירות לא מסחריות] | לשירותי תוכן לארגונים ועסקים

• התחברות לסטטוס | לפייסבוק | לקבוצת ווטאסאפ סגורה

עדכונים:

• עונה חדשה לסדרת הסרטונים “בואו ללמוד איתי” (עכשיו מסכת שבת). הסדרה משודרת בסטטוס ובפייסבוק.

• ספר החידושים “אבא מגדיאל” זמין בגרסה פיזית מודפסת (!) ודיגיטלית (אפשר להזמין).

• שירים חדשים למיטיבי לכת בספוטיפיי וביוטיוב.

• “מסדרונות לתעשייה” - קורסים לאמנים מתחילים ומתקדמים - עכשיו במחיר חופשי!

2. בצר לה בעולמה המגושם, האנושות יצרה היררכיית 'תרבות' מהודקת הכוללת פרסים, מדדי פופולריות, שערי מגזין, ראיונות בלעדיים ו'קהלים של אנשים רגילים'. ככה העולם נהיה ברור וטעמו כצפיחית מסודרת. הגלגל עבד חלק עד שנדמה כאמת הגיונית וצרופה. בפועל, האמת היפה היא שכישרון זה פלא, אך ב"ה לא חסרים כישרונות והתפעלות מכישרון היא טבעית, אך לא מיוחדת כפי ש'משדרים לנו'.

3. עיקר העניין הוא הפירסום של הכישרון ואת זה נהוג להסתיר מכיון של'תעשייה' נוח למכור לנו ו'לרגש אותנו' ש'מדובר בכישרון נדיר' במקום לספר את האמת: הארץ מוצפת בכישרונות דומים מאוד לאלו שכבר 'מפורסמים'. מתבקש להסתיר את העובדה הזאת ולהעצים את 'הכישרון התורן' כי אחרת 'היררכיית התרבות' לא תרגש איש. גילוי האלמנט המרכזי: פרסום זה הסיפור המרכזי של "התרבות" ולא האמנות - מציג את התרבות במערומיה; יותר ממה שהיא מעריכה כישרון אלוקי. היא סוגדת לכוח אנושי שנצבר בזכות כישרון אלוקי.

4. עם כניסת הבינה המלאכותית נפלו המחיצות כליל. ככל הנראה, לא ירחק היום שבו כל אדם יוכל ליצור יצירת אמנות סוחפת וידעו כל בשר שעד היום הסיפור המרכזי של "התרבות" היה בכלל פרסום (בשילוב, אולי, כמה אחוזי 'אמנות'). ההתעוררות הציבורית הזאת קריטית כדי להשתחרר מאחד הכבלים העבים ביותר שאנחנו אזוקים בהם מזה עשרות שנים: התבטלות מסוימת ל"אנשי תרבות" כי... מה לעשות "יש להם כישרון" וזה מפעים אותנו. אמן ומהערצה חיצונית לבני אדם שיודעים למכור את עצמם להמונים נעבור להערכה עצמית של היצירתיות הפלאית החבויה בנו ולהערצה אמיתית למי שברא אותנו ואת כל היופי הזה.

• לתמיכה ישירה בניוזלטר: 054-5645411 ביט\פייבוקס | gilinada@gmail.com פיי-פל

• לאתר האמנות החדש [יצירות לא מסחריות] | לשירותי תוכן לארגונים ועסקים

• התחברות לסטטוס | לפייסבוק | לקבוצת ווטאסאפ סגורה

עדכונים:

• עונה חדשה לסדרת הסרטונים “בואו ללמוד איתי” (עכשיו מסכת שבת). הסדרה משודרת בסטטוס ובפייסבוק.

• ספר החידושים “אבא מגדיאל” זמין בגרסה פיזית מודפסת (!) ודיגיטלית (אפשר להזמין).

• שירים חדשים למיטיבי לכת בספוטיפיי וביוטיוב.

• “מסדרונות לתעשייה” - קורסים לאמנים מתחילים ומתקדמים - עכשיו במחיר חופשי!

מאת: גדליה | הניוזלטר

1. הערב התחיל בתחושה שעשיתי את היומית; נלחמתי כדי ללמוד את הספק הלימוד שלי בגמרא למרות הקשיים, עבדתי על פרויקטים, הייתי הרבה זמן עם הילדים (יחסית לגבר) והנה, הגיע זמן ערבית מאוחרת. אחרי 'עלינו לשבח' הגבאי ביקש - כמו תמיד - שנשאר לשיעור 'דף יומי'. הפעם, למרות שבאתי ל'מניין מעריב' - החלטתי להישאר. זווית העין קלטתה כיבוד קל שהבנתי שיקל מעליי את המשא. הלומדים הקבועים התקבצו להם בזמן שאמרתי לגבאי 'אשאר כמה שאוכל'. זה סיפק אותו. הוא הבין שבגילי קצת קשה לחתום על הסכמי הישארות. מפה לשם הונחה על השולחן במבה, ערק (כמעט גמור) ועוד כמה משקאות קלים. בקבוקי האשכוליות והקולה היו רחוקים ממני והערק, משום מה, היה קרוב ודרש התייחסות. אחר כך הגבאי חילק שלגונים בטעם קוקוס. הקשבתי כמה שיכולתי, כפי שחתמתי בכתב על פה. חטפתי עוד סוגיה שאיני אוחז בה כעת וכשנגמר השלגון והערק לא הציג סימני התאוששות - החלטתי לזוז. השארתי את הגמרא בכריכה פתוחה והסתננתי החוצה. דחפתי אוזניות בלוטוס' ושקעתי בסינגל החדש של גדסי שהביא כדרכו בקודש קטע צ'ילי למדי שמאפשר לנוע למחוזות עליונים בלופ. זה מה שכולם צריכים לשמוע כשהמצב כל כך מורכב, הרהרתי בלובי וקראתי למעלית לבוא אליי.

2. נמלכתי בדעתי לרגע. המצב המורכב במדינה הוביל אותי לפתוח את תיבת הדואר ולהוציא ממנה כמה פרסומות צבעוניות. אני מעדיף לעיין בהן לפעמים מאשר לפתוח חדשות שגם ככה יגיעו אליי מתישהו אם יהיה בהן ממש. דלת הבניין נפתחה ושכן מבוגר נכנס ללובי ותיק עבודה בידו. נטל אף הוא מספר פרסומות צבעוניות מתיבתו ופנה למעלית. שקלתי אם להעביר דקה בלובי לבדי ולתת לו להעלות לבד למעלה כדי להימנע מהמבוכה המפורסמת שניתכת במלוא עוצמתה בזמן ששני שכנים זרים נעים לאנשהו בדל"ת אמות מעלית. עצמת השתיקה, כך נדמה לי, היא זו שמניעה את קופסת המתכת מעלה מעלה. הפעם, גדסי באוזניים וערב אנושי הקלו את המשא. בלי להילחם בעצמי הוצאתי אוזניה אחת; אמרתי לשכן שלום ויצא לי, איכשהו, גם 'מה שלומך?'.

3. השכן הביט בי בעיניים מהורהרות. לא שמעתי בדיוק מה אמר כי גדסי עדין זימר באוזן שמאל, אבל הבנתי את התגובה המבואסת, לרגל המצב. נכנסתי למעלית עם השכן ופצחתי במונולוג בן 15 שניות בו סיפרתי לו עד כמה מצבו טוב; הנה, אתה עובד, מקבל סיפוק, בזמן שאנשים תקועים הרבה יותר; בלי עבודה, בבית, עם הילדים לפעמים. המבט המהורהר של השכן התחלף תוך 7 שניות למהנהן. 'אתה צודק', אמר לי במאור פנים. 'ואתה?', שאל. 'אני בסדר גמור, ברוך השם, אבל אתה יודע, סתם זרקתי נקודת מבט'. דלת המעלית נפתחה בקומה של השכן. הוא קרא לי 'מותק' וברך אותי. נשענתי על דופן המעלית והמשכתי לעלות מעלה מעלה אל קומתי, בהתרגשות; על האומץ, התזמון ורקע הכיבוד הקל על מצע שיעור 'דף יומי' אקראי שעזר לי להתרומם וסייע בעדי לרומם בלי שאכוון לכך, בתזמון מושלם שלא היה אמור לקרות אילולי התעכבתי חצי דקה בדרך הביתה. הלוואי והטלוויזיה של השכן תשדר במקום הפחדות או אסקפיזם דברים בסגנון שאמרתי לו והוא ילך לישון עם חיוך בטעם הקלה. עד שזה יקרה - לפחות הצלחתי להשחיל משפט בין החדשות לבידור. ההתרגשות הגדולה הסבירה לי בלי מילים: גדליה, עשית המון. (נו, קורה שהיא מדברת אליי בשם המשפחה).

לתמיכה בניוזלטר: 054-5645411 ביט\פייבוקס | gilinada@gmail.com פאיי-פל

התחברו אליי גם דרך הסטטוס | הפייסבוק | קבוצת ווטאסאפ סגורה