כל הכבוד, ילד!
הטור השבועי
היי חבר’ה,
לפני הכל - אם קבלתם את הטור הזה במייל מחבר\ה, אתם מוזמנים להירשם בעצמכם לקבלת ‘גדליה מייל’ עם תכנים בלעדיים - דרך כאן» והשבוע - טור חדש ובלעדי למנויים למייל.
תמשיכו להעביר למי שהטור עשוי להעניק לו משהו :)
כל הכבוד, ילד!
יתכן ששורשי המרדף אחרי הלייק תקועים (גם) בפרגון מוגזם שמתחיל בילדות?
1. המחזה לא היה מופרך: אמא צעירה מפרגנת לילד שלה ב’כל הכבוד’ רעשני היוצא מגדרו באמצע חנות צעצועים, סמוך למדפי הדבק. הייתי צריך לקנות קורקינט ונתקלתי במחזה לא נעים לצפיה. אבל כנראה שגם אני נראה ככה; מפרגן כמו חנות נוחות 24\7, משלם ב’כל הכבוד’ יוקרתי לכל פעולה. לופ קסמים שבו אתה מוצא את עצמך מנסה לשמר את גחלת העשיה של הילדה ע”י הכנסת עצים משובחים ממותגי ‘כל הכבוד’ נחשקים ובהם ‘וואוו’, ‘מדהים!’, ‘נהדר!’. סימני קריאה מונחים על כל מילה כקצפת כדי שהילדה לא תוכל לעמוד בזה, תאכל את התמהיל ותמשיך לסדר את החדר. גם מחר.
2. ביננו, אפשר לנצח את המשחק של החיים גם בלי פרגון אם יישותך לא נשענת עליו משעת לידתך. מספרים שאבות אבותיי הצליחו להעביר את החיים בתימן בלי לטעום ולו לייק אחד. אולי הג’חנון מנחם ומהווה תחליף? לא ברור. מה שכן ברור הוא שאדם זקוק להערכה כלשהי, אך להישען עליה בביטחון בזמן שהמשענת לא קיימת - עלול לשבור את המפרקת. ההתנדנדות הזאת על רגלי הערכה חיצונית מפילה נשמות טובות ורבות שבסך הכל, בלי משים, נסחפו בצר להם לתפיסה מוטעית שיש הכרח בסוגת הערכה מזן מסוים שהוא למעשה די יקר. מוגזם. נדיר. יוצא מגדר הרגיל. פומבי. כשמשהו כה קשה להשגה - התסכול והעצב מגיעים לבקר.
3. האמת, שגם משעמם אותי להגיד ‘כל הכבוד’. “אבא, תראה איך סידרתי!”, “יופי, כל הכבוד!”. הגדולה באמת קונה את ההתפעלות המדומה הזאת כשעיניי חצי עצומות ולא רואות דבר מלבד דמיון חיוור בהקיץ של צבע כיסוי הכרית שלי? קשה לי להאמין. חוששני, כך אמרתי לאשתי, שהגיע הזמן להכיל את זה שלא על כל דבר אומרים אצלנו ‘כל הכבוד’ ומפיקים מהקרביים מנות התפעלות שבעולם מתוקן היו יכולות לעודד כיתת חנונים להישאר בערב קריוקי ים תיכוני. הגיע הזמן לגדול ולהודות; בסיפור הזה אנחנו מפצים על חוסרים אחרים. כאילו אם אני אגיד ‘כל הכבוד’ מיליון פעם עד שיבלו שפתותינו - אצליח לחפות על זה שאיני מושלם, חסר סבלנות וקשה לי לפעמים להיות עם הילדים בלי לעשות כלום ורק להיות שם. בשקט. להתבונן בנחת. להביט על איך שהם גדלים, למרות שזה מה שהם צריכים. שאשתוק.
4. להגיד משהו - מרגיע את חוסר המנוחה, הלחץ והאנרגיה באוויר. זה מה שקורה לנו בלייקים. משהו חסר במציאות - אז מעלים משהו. מקבלים קצת תשומת לב. בני אדם אנחנו ולא חטאנו גם אם בלי משים עברנו את הגבול בין אלחוש חוסר מנוחה לבין תשומת לב מצמיחה. אנחנו נמשיך לקשקש כדי לא להרגיש את השקט, לומר ‘כל הכבוד’ עד שיבוא גואל ובינתיים - אלך לסדר את החדר של הגדולה בעצמי. כי בקונפליקט הזה הפיתוי לברוח קשה מנשוא. עדיף שאסדר בעצמי ולא אצטרך לעמוד בפתח החדר ולשתוק תוך כדי שהילדה לוחצת על כפתורי ה’כל הכבוד’ ולא מבינה מדוע הם אינם עובדים לפתע. מותק, גדלת. את הניתוח הזה אשר במסגרתו אתה מגלה שנדיר מאוד שמישהו מעריך משהו שאתה עושה - חייבים לעבור מתישהו. עדיף מוקדם, שלא יהיה לך ציפיות. מחובתי לנסות ללמד אותך לעשות את שלך כך או כך, ללא תלות בלייק. את רואה לאיפה העולם הזה הולך. ואצלנו הגברים, שלא נדע. אני מחפש בנרות גוש דן את הגבר שיכול לספר שאשתו מעריכה את מה שהוא עושה. שמעתי אותך. בסדר. גם הנשים לא מוערכות מספיק. עכשיו את מבינה למה כל כך חשוב שתעמדי בזכות עצמך ללא פפיוני ‘כל הכבוד’ על הצוואר?
להזמנת הרצאות: gilinada@gmail.com