עכשיו כולנו במעלית
פגישת מעלית "אקראית" הסבירה לי שגם ביישני מעלית כמוני מסוגלים לרומם את הרוח ברגע ולא לרגע.
מאת: גדליה | הניוזלטר
1. הערב התחיל בתחושה שעשיתי את היומית; נלחמתי כדי ללמוד את הספק הלימוד שלי בגמרא למרות הקשיים, עבדתי על פרויקטים, הייתי הרבה זמן עם הילדים (יחסית לגבר) והנה, הגיע זמן ערבית מאוחרת. אחרי 'עלינו לשבח' הגבאי ביקש - כמו תמיד - שנשאר לשיעור 'דף יומי'. הפעם, למרות שבאתי ל'מניין מעריב' - החלטתי להישאר. זווית העין קלטתה כיבוד קל שהבנתי שיקל מעליי את המשא. הלומדים הקבועים התקבצו להם בזמן שאמרתי לגבאי 'אשאר כמה שאוכל'. זה סיפק אותו. הוא הבין שבגילי קצת קשה לחתום על הסכמי הישארות. מפה לשם הונחה על השולחן במבה, ערק (כמעט גמור) ועוד כמה משקאות קלים. בקבוקי האשכוליות והקולה היו רחוקים ממני והערק, משום מה, היה קרוב ודרש התייחסות. אחר כך הגבאי חילק שלגונים בטעם קוקוס. הקשבתי כמה שיכולתי, כפי שחתמתי בכתב על פה. חטפתי עוד סוגיה שאיני אוחז בה כעת וכשנגמר השלגון והערק לא הציג סימני התאוששות - החלטתי לזוז. השארתי את הגמרא בכריכה פתוחה והסתננתי החוצה. דחפתי אוזניות בלוטוס' ושקעתי בסינגל החדש של גדסי שהביא כדרכו בקודש קטע צ'ילי למדי שמאפשר לנוע למחוזות עליונים בלופ. זה מה שכולם צריכים לשמוע כשהמצב כל כך מורכב, הרהרתי בלובי וקראתי למעלית לבוא אליי.
2. נמלכתי בדעתי לרגע. המצב המורכב במדינה הוביל אותי לפתוח את תיבת הדואר ולהוציא ממנה כמה פרסומות צבעוניות. אני מעדיף לעיין בהן לפעמים מאשר לפתוח חדשות שגם ככה יגיעו אליי מתישהו אם יהיה בהן ממש. דלת הבניין נפתחה ושכן מבוגר נכנס ללובי ותיק עבודה בידו. נטל אף הוא מספר פרסומות צבעוניות מתיבתו ופנה למעלית. שקלתי אם להעביר דקה בלובי לבדי ולתת לו להעלות לבד למעלה כדי להימנע מהמבוכה המפורסמת שניתכת במלוא עוצמתה בזמן ששני שכנים זרים נעים לאנשהו בדל"ת אמות מעלית. עצמת השתיקה, כך נדמה לי, היא זו שמניעה את קופסת המתכת מעלה מעלה. הפעם, גדסי באוזניים וערב אנושי הקלו את המשא. בלי להילחם בעצמי הוצאתי אוזניה אחת; אמרתי לשכן שלום ויצא לי, איכשהו, גם 'מה שלומך?'.
3. השכן הביט בי בעיניים מהורהרות. לא שמעתי בדיוק מה אמר כי גדסי עדין זימר באוזן שמאל, אבל הבנתי את התגובה המבואסת, לרגל המצב. נכנסתי למעלית עם השכן ופצחתי במונולוג בן 15 שניות בו סיפרתי לו עד כמה מצבו טוב; הנה, אתה עובד, מקבל סיפוק, בזמן שאנשים תקועים הרבה יותר; בלי עבודה, בבית, עם הילדים לפעמים. המבט המהורהר של השכן התחלף תוך 7 שניות למהנהן. 'אתה צודק', אמר לי במאור פנים. 'ואתה?', שאל. 'אני בסדר גמור, ברוך השם, אבל אתה יודע, סתם זרקתי נקודת מבט'. דלת המעלית נפתחה בקומה של השכן. הוא קרא לי 'מותק' וברך אותי. נשענתי על דופן המעלית והמשכתי לעלות מעלה מעלה אל קומתי, בהתרגשות; על האומץ, התזמון ורקע הכיבוד הקל על מצע שיעור 'דף יומי' אקראי שעזר לי להתרומם וסייע בעדי לרומם בלי שאכוון לכך, בתזמון מושלם שלא היה אמור לקרות אילולי התעכבתי חצי דקה בדרך הביתה. הלוואי והטלוויזיה של השכן תשדר במקום הפחדות או אסקפיזם דברים בסגנון שאמרתי לו והוא ילך לישון עם חיוך בטעם הקלה. עד שזה יקרה - לפחות הצלחתי להשחיל משפט בין החדשות לבידור. ההתרגשות הגדולה הסבירה לי בלי מילים: גדליה, עשית המון. (נו, קורה שהיא מדברת אליי בשם המשפחה).
לתמיכה בניוזלטר: 054-5645411 ביט\פייבוקס | gilinada@gmail.com פאיי-פל